פסק-דין בתיק ת"א 1816-01

1.         ביום 13.9.12 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור שהגישו התובעים ותובע נוסף, זאת לאחר שתביעתם נדחתה על פי פסק דינו שלך בית מהשפט השלום.

2.         במסגרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי נקבע, כי תביעת התובעים 1 ו-2 מתקבלת וכי הדיון מוחזר לבית משפט השלום על מנת ליתן פסק דין בכל הנוגע לנזק ולגובה הפיצויים.

3.         הצדדים הביאו את כל ראיותיהם בנוגע לנזק, נחקרו על כך וכמו כן הוגשו חוות דעת רפואיות על ידי מומחים, לרבות שני מומחים (פרופ' דורסט ופרופ' מני), שמונו על ידי בית המשפט.

4.         במסגרת הסיכומים שהגישו הצדדים לבית המשפט, העלו הצדדים גם את טענותיהם בנוגע לנזק ולגובה הפיצויים.

5.         הואיל ומדובר בשני תובעים, יידונו הנזקים וגובה הפיצויים לגבי כל אחד בנפרד.

6.         המומחה הרפואי שמונה על ידי בית המשפט, פרופ' דורסט, התייחס לגבי כל אחד מהתובעים וקבע להם נכויות זמניות ונכות לצמיתות. באשר לתובע 1 נקבעה נכות זמנית של 50% למשך חצי שנה ונכות קבועה בשיעור של 30%. הנכויות נקבעו על פי המפורט בסעיפים 75(1)(ג) ו-48(1)(ה) לתקנות המל"ל (מבחנים לקביעת דרגת נכות). נקבעו נכויות זהות גם לתובע 2.

7.         ככלל, יש לקבוע כי חוות דעתו של פרופ' דורסט על כל מרכיביה מקובלת על בית המשפט. המדובר במומחה בעל ניסיון רב, שבחן היטב את טענות הצדדים וחוות דעת נוספת שעמדה לפניו. המומחה נחקר בבית המשפט ולא מצאתי מקום לסטות מקביעותיו. כך גם שני הצדדים בסיכומיהם סומכים על חוות דעתו.

8.         התובעים טוענים, כי מדובר בנכות תפקודית. לטעמם, סעיפי הנכות שנקבעו משקפים נכות תפקודית, זאת בפרט על רקע מקצועו של התובע 1. מהראיות עלה, כי התובע עבד כנהג בתנובה במשך כ-9 שנים, זאת עד לשנת 95', מועד בו פוטר מעבודתו, לטענתו בעקבות האירוע נשוא התביעה. עולה מהראיות, כי התובע עסק במסגרת עבודתו כנהג גם בהרמת משאות שונים. לאור זאת ולאור טיב הנכות והנזקים שנגרמו לתובע, אני מעמיד את נכותו התפקודית על שיעור של 20%.

9.         נתוני שכרו של התובע נקבעים בזאת על פי תלושי השכר שהוגשו, בתוספת הצמדה וריבית כדין, וכן לאחר ששקלתי את טענות התובע ביחס לתוספות שכר שנתיות (משכורת 13), כך שנכון להיום אני מעמיד את בסיס השכר על סך של 8,000 ש"ח.

10.        מהראיות עלה עוד, כי התובע נעדר מעבודתו תקופה ממושכת, זאת מחודש נובמבר 1994 ועד חודש מאי 1996. בששת החודשים הראשונים קיבל שכר על חשבון ימי מחלה וחופשה שנתית ולאחר מכן לא קיבל שכר כלל. יוצא, כי התובע נעדר ממקום עבודתו במשך 19 חודשים. לעניין היעדרות זו, הוגש אישור של רופא תעסוקה. התובע מבקש בעניין זה להעדיף את המסמכים הרפואיים האותנטיים מזמן אמת על פני קביעתו של פרופ' דורסט. התובע גם מדגיש, כי קביעת הפיצוי בשל היעדרות מהעבודה הוא דבר המסור לשיקול דעת בית המשפט.

11.        לפיכך, לאחר שבחנתי את המסמכים שהגיש התובע 1, יחד עם חוות דעתו של פרופ' דורסט, אני קובע כי התובע זכאי לפיצוי של 6 חודשים מלאים נוספים לאחר ששת החודשים הראשונים, ולאחר מכן ועד היום יהא זכאי לפיצוי לפי שיעור הנכות התפקודית, היינו: בשיעור של 20%.

12.        לאור כל האמור, אני קובע את הפיצוי שעל הנתבעים לשלם לתובע 1 כדלקמן:

א.         כאב וסבל - לאור הנכות שנקבעה, לרבות הטיפול שקיבל התובע בעקבות הפגיעה, אני קובע פיצוי של 200,000 ש"ח.

ב.         הוצאות העבר - בעניין זה לא הובאו ראיות לסכומים להם טוען התובע 1. יחד עם זאת, יש להניח כי הוציא הוצאות שונות מעבר להוצאות שכוסו על ידי סל הבריאות, ועל כן אני קובע פיצוי גלובלי של 5,000 ש"ח.

ג.          עזרת הזולת - על פי אופי הפגיעה והאמור בחוות הדעת, אינני סבור כי התובע נזקק היום לעזרה. יחד עם זאת, בששת החודשים לאחר האירוע, היה זכאי התובע לעזרת הזולת או לעזרת בני משפחה, ועל כן אני קובע סכום של 12,000 ש"ח.

ד.         אובדן שכר לעבר - על פי דבריי לעיל, במשך שישה חודשים, בצירוף ריבית להיום, סכום של 30,000 ש"ח. באשר ליתרת התקופה סך של 450,000 ש"ח.

ה.         גריעה מכושר ההשתכרות - על פי נכות תפקודית של 20% ובסיס שכר של 8,000 ש"ח, ועד הגיע התובע לגיל 68, סך של 277,000 ש"ח.

סך כל הפיצוי לו זכאי התובע 1 - 974,000 ש"ח.

13.        ראשי נזק שנטענו על ידי התובע 1 ולא ניתנה להם התייחסות לעיל, נדחים בזאת על ידי בית המשפט הואיל והתובע 1 לא הוכיח אותם.